VIVA MEXICO

For the serial crocheteuses no 210, I decided to go search Pre Columbian art in what is today Mexico,

I was inspired by this link 

 

Here is my little bird bag.

 

 

 

 

 

The other creations are here.

sc-n-208-pour-mon-amoureux and some surprises from my garden

This time, for the sc no. 208,  I have decided to make something for myself..... as there is no one particular sugnificant other now,  my self is the closest person  to the purpose of this chalenge.

So, here is a little red heart which decorates the entrance of my bathroom and a stool cover.

 

 

 

 

 

 

The other creations are here.

 

 

My garden is full pf surprises now, here are some of it.

 



 

 

 

 

 

  

SC n° 206 - Une lettre ou un mot

I chose to write a few words, so here it is:

 

 

 

 



Happy 200 sc - un gâteau

For all of you sc, happy 200!

here is my little cupcake.

 

 

Rouge et blanc - sc no 199

 A few weeks ago, the sc was all about making a cradle for our cat. I took an old pillow, covered it with an old shirt, thinking it will be the base of the cradle, but as it came out a triangle and quite big, I left it like that and did not publish it in my blog. My cat was rather pleased with the result but I felt it wasn't finished.

Then came the new sc, talking about making something with a stitch we never used before, so I added some little roses for the "royal sit" and a button using a technique new to me, but still I wasn't happy.

 

Eventually came the sc 199, res and white, and so I added some white roses and a white button, and now the work is completed, combining the three last cs.

 

So here it is:

 

 

 

 

 As for the desert, here is a cake I made las saturday, inspired by the idea of red and white....

 

 

 

 

SC n° 196 - Les années 80's !

The second half of the 1980ies was mostly spent by me studying at the University.

 I was a very devoted students, reading everything in the reading lists.

So, when the challenge of the 80ies came about, I made a little owl, honoring the Godess Minerva (Athens) -  the Godess of Wisdom, Intellectual curiosity and Knowledge.

The design was adopted from this youtube tutorial.

Here is my little owl.

sc n 195 - Granny square

A few months ago, I came across an "african flower" tutorial and I made a few of it, so I had enough to make a little bag, It's now in my bag, I use it for cosmetics.

 

 

 

When Isabelle suggested the challenge of the Granny square, It was a chance to make something new. so I made a little purse for change money.

 

 

 

 

 

 

 

Here are my two creations together.

 

 

 

 

 







la paire - sc n 194

Here is my creation for The sc n 194.

 

 



SC n° 193 - Un jouet pour votre animal de companie

here is my creation for the idea of isabelle - a little toy for my pet.

thia time I made something for kika, my little kitten. She is a gifted kitten, playing with everything, very curious and sweet.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

SC n° 191 - Souris !

A few days ago I have decided to learn one new word a day.  In any language.

 

One of the first words was - souris, a mouse .

 

 

It was as if Isabelle felt that, and the 191 Sc Chalenge was to create - a mouse! - souris.

 

 

My little mouse came to the world and was welcomed by my cat.

 

 

 

 

Afterwards he climbed on my hand as he smelled something very  familiar. what was that smell?

 

 

It can't be!!!!!! oh - la- la!

it is!

 

My favorite cheese - Camembert, and from Normandie too!!!!!!.

 

 

 

 

 

After sniffing a while he was soooooo happy and fell asleep, dreaming sweet dreams .

 

 

 



SC n° 190 - Le temps est compté...

one afternoon,

three hours of work and

here is my creation:

a little purse for my car lisence and car insurance.

 

 

 

דובנת קטנה וורודה

כשהיינו ממש קטנים וביקרנו בגן חנה, היינו הולכים לפעמים לבית של חיה העוזרת לגננת ורואים בטלוויזיה שלה סרטון אנימציה בשחור-לבן בו כיכב נדי פעמוני. לא לכולם בכלל הייתה טלוויזיה בבית באותם הימים והביקורים הללו נחרטו חזק בזיכרון. את רוב הרפתקאותיו בילה נדי עם חברו הטוב אוזניון, ולא ישכח גם מר פלוד השוטר. אך לנדי הייתה גם חברונת מתוקה - טסי. טסי הייתה דובנת חומה, היו לה כפּות רכות והיא הייתה נפלאה. חמודה, מתחשבת, חכמה, מחבקת ברכות, אוהבת בלי תנאי ותמיד מעודדת את נדי למרות כל התלאות שעבר.

למי שזוכר, היו גם הספרים שתורגמו לעברית. אלו היו ספרים קטנים, הציורים בהם היו צבעוניים ובאיכות גבוהה מאד. הזיכרון שלי מהם הוא זיכרון של קדם קריאה, אני זוכרת אותי מסתכלת על הציורים היפים, מספרת לעצמי מחדש את ההרפתקאות בהן נתקל נדי על פי הציורים, ואת טסי שהייתה שם לצידו. מתוקה ודובית. אחת מגיבורות ילדותי, אולי אפילו מודל לחיקוי לאופן ההתייחסות הנאותה לזולת עד היום הזה.

 

סבתא שלי עלתה לארץ כאשר הייתה בת שמונה עשרה בראשית שנות ה - 20 של המאה הקודמת. היא הייתה ציונית, ידעה עברית מהבית, למדה בגימנסיה עברית, הייתה חברה בשומר הצעיר. היא ידעה מצוין פולנית אך נשבעה לעצמה שלעולם לא תדבר יותר בשפה הזאת ברגע שכף רגלה תדרוך על אדמת ארץ ישראל. מעולם לא שמעתי אותה מדברת בפולנית. היו מילים ספורות שאיכשהו חמקו מהאיסר הזה ומצאו את דרכם אל השפה המשפחתית. שתיים מהן התייחסו לנשים: האחת - שצ'פה (כנראה שהתרגום הוא סוסה אצילה או משהו כזה) לבחורה רזה, השנייה - משינה לבחורה גדולה. והייתה עוד מילה אחת שהגיחה לה: לאפּה  או לאפּונזה, ובעברית - כפּה. יש משהו כל כך רך ומתוק במילה הזאת, זאת לא כאפה, לא כף, לא צ'אף. כפּה עם דגש בפה. צליל המילה מעביר משהו מהרכות הזאת של האחיזה בכף היד בעיקר בהקשר של כף קטנה של פעוט. בביתנו אמרו, תני לי כפּה, לא תני לי יד.

 

ואיך זה מתקשר לטסי? ומה היא בכלל עושה כאן בבלוג  שלי?

 

לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה לעשות דובון טדי משקיות ניילון. הגיעו לידי כמה שקיות ורודות של רשת רמי לוי וחשבתי שזה יכול להיות רעיון נחמד לעשות מהן דובון. חיפשתי ברחבי האינטרנט ואז מצאתי ביו טיוב את הסרטון הבא:

 

 

 

לקבלת ההדרכה המדויקת לעשיית הדובון, הייתה רשומה כתובת של בלוג וכשהגעתי אליו, הסתבר שהוא לא פחות ולא יותר,  בפולנית. היו שם הוראות, אך מאיין לי לדעת מהן ההוראות לרגליים או לכפות הידיים?

 

ואז הופיעה המילה הזאת:

 

Łapki

 

כמו חץ מהזיכרון נשלפה הלאפּה, הכפּה.

 

התחלתי לסרוג את הדובון בערך בפסח אך היה מאד מאד קשה לעשות אותו. על פי ההוראות היה צריך לספור מס' קטן מאד של עיניים וכל פעם נולדו להן עיניים חדשות, אלוהים יודע מאיפה. הספקתי לעשות ראש, אוזניים, גוף וכפה אחת והפסקתי. הדובונצ'יק הלא גמור הזה, הסתכל עלי מאז בעצבות מסוימת, כמו אומר האם זה גורלי, להישאר לא גמור?

 

בסוכות החלטתי שיש לסיים את חובותיי לדובון ופניתי למלאכת הכנת הכפה הנותרת ושתי הרגליים. אחרון אחרון חביב נותר לרקום את העיניים ואת האפון ואולי הפה. הרקמה הזאת הייתה החלק הקשה ביותר. אולי שש או שבע פעמים רקמתי ופרמתי, ולפתע אף הבנתי שזה איננו דובון אלא דובנת. דובנת קטנה ונחמדה. יסלחו לי חברותי הפמיניסטיות הנאבקות על הפסקת השימוש בוורוד לילדות באוטומט, אך זאת הייתה דו ב נ ת . סרגתי לה חצאית קטנה, פפיון לצוואר ואפילו קשת לשיער. אתמול היא נראתה לי קצת משונה, העיניים לא היו במקום והחיוך יצא מוזר. היום החלטתי לא לוותר ולתקן לה את הפנים ויהי מה.

 

והנה טסי, הדובנת הקטנה, עם כפּות רכות ועבר פולני, אך לגמרי תוצרת ישראל.

 

 

 



 

 

מיחזור

אחרי שאני קונה בסופר מרקט או בכל חנות אחרת, יש תמיד ערך מוסף לעצם הקנייה: השקיות בהן הושמו המצרכים. המחשבות מתחילות להתרגש מהשאלה, מה אעשה בהן הפעם? למה יהפכו במהלך משחקי המיחזור שלי? אם אלו שקיות צבעוניות אז בכלל השמחה רבה, במיוחד אם הצבעים נדירים, כמו סגול או כחול.

כאשר אני יוצרת חוט מהשקיות, אני גוזרת במספריים גם את הידיות והתחתית, אך הן אינן נזרקות לפח אלא נשמרות.

 

                        

 כאשר יש לי מספר רב של אלה, אני עושה מהן חבל על ידי יצירת צמה:

  

                         

 

ולאחר שהחבל כבר ארוך, ויש לי מספיק שיירי חוטים מהשקיות, אני פונה למלאכת אריגת החבלים, אני סורגת סביבם בקרושה וכך זה נראה במהלך העבודה.



 

 

                          

 to be continued.....

 

 



טפו טפו טפו נגד עין הרע

אני מבקרת בבלוג של איזבל קסדיאן, אמנית צרפתית מופלאה, שמאתגרת את מבקרות הבלוג שלה בכל מיני משימות נחמדות.
הפעם מדובר היה על קמע מזל.
מעניין היה לראות את ההשפעות התרבותיות מהן נלקחו הרעיונות, החל מלוכד חלומות אינדיאני, דרך קמע יפני  (אוממורי ) של דת השינטו ועד לתלתן  בעל ארבעה עלים ואדלוייס, כל כך אירופיים.
היה מוזר לא לראות לא חמסה ולא עין כחולה.
אז הנה אני משלימה את החסר.
שיהיה במזל .

un mobile: sc no 186

the idea came from  here

 

and this is my creation.

SC n° 185 - Une trousse

here is my creation .

 

the idea came from here:

 

 

 

 

thank you isabelle for the chalenge.

 

 

תיק - תק

לפני כמה שבועות התחלתי פרויקט קרושה. לא היה לי מושג מה הוא יהיה. התחלתי בריבוע בצבע פוקסיה ואז החלטתי שאולי אשבץ בעבודה הזאת, העשויה משקיות ניילון, גם חרוזים מנייר שהכנתי לפני כמה חודשים. לעבודות כאלה יש חיים משלהן והן מוליכות אותי לעצב את הדוגמה. אני בעיקר מקשיבה ונהנית תוך כדי מהתהליך. נוצר ריבוע יפייפה ועדיין לא ידעתי מה יעלה בגורלו.

 

הורי נסעו לחו"ל וכשחזרו, ציפתה לי הפתעה. הם קנו לי מצלמה חדשה, לבנה, בדיוטי פרי.

 

ואז הבנתי: מה שהתחלתי היה מיועד לאותה מצלמה חדשה. תיק קטן שיכיל אותה ואותו אוכל לתלות באלכסון על כתפי.

 

המשכתי בעבודה והרי התוצאה לפניכם.

 

 

 

ארייאה

כשהייתי קטנה והיינו נוסעים לתל אביב דרך רמת גן, מול המשטרה לערך, היה מופיע פסל  של לביאה המגנה על גוריה. קראתי לה ארייאה. אם לזכר קוראים אריה אז לנקבה קוראים כך, לא?  

 

 

עד היום הזה המילה לביאה נשמעת לי קצת לא מתאימה, לא ממש נותנת את מלוא העוצמה של נשות מלך החיות, וכשאני נתקלת בכזאת, מייד צפה ועולה המילה הזאת - "ארייאה".

 



הכרתי מקרוב "ארייאה" כזאת. אחותי. אלו נשים מנהיגות, רחבות לב, חכמות ופקחיות, יש בהן מתיקות כובשת ויופי מלכותי, הן בעלות אינסטינקטים חדים, מסורות, חמות, ו - תקיפות. מגינות על הגורים שלהן בחירוף נפש ובאומץ, אך אם מרגיזים אותן הן שואגות או נותנות מכה חדה ומדויקת בכפה שלהן, וזאת יותר לפה מכפה (וזאת, כמובן מכה מטאפורית). לא נעים אך מצוין להגדרת גבולות ולשמירה על טריטוריה.

 

אחותי מצאה את בן זוגה, אריה כמוה.

 

מדי שנה אנו חוגגים להם את יום ההולדת המשותף, והשנה החלטתי לגייס את העניין שלי בקרושה העשוי משקיות ניילון להכנת הפתעה קטנה.

 

והתוצאה לפניכם.

 

 

יומולדת שמח לכל האריות והארייאות.