הופ הופ טרללה, גדלתי בשנה

הקיץ הגיע, כך לפחות ההרגשה. כמדי שנה, מגיע היום בו מעבירים את בגדי הקיץ לארון שבשימוש, וזאת הזדמנות מצוינת להיווכח בשינויים שחלו מאז הקיץ האחרון.
הוצאתי את כל החולצות, המכנסיים הקצרים, החצאיות והשמלות. היו כמה הפתעות נחמדות, בגדים שפשוט לא זכרתי שקניתי, מופיעים פתאום ומשמחים את הלב.
אומר את האמת, השנה באמת גדלתי, ואני לא מתכוונת להתייחס להתפתחות הנפשית או הרגשית, זה יהיה כבר מסובך ומלאה מדי, לא. גדלתי פיזית. הרגשתי שזוגות המכנסיים קטנים, שהחולצות מתקצרות, צפוף קצת בטוסיק. אין ספק שהזמן מתחיל להראות אותותיו, תהליך טבעי בהחלט.
ועכשיו, מול בגדי הקיץ, התחושות הללו קיבלו אישוש. נפרדתי לשלום היום מעשרים חולצות בערך. נאמנות של שנים, חמודות ואהובות, כל אחת עם סיפור קנייתה, איפה, מתי, איפה לבשתי, כמה אהבתי. זאת פרידה שצובטת בלב קצת אך כל אחת ואחת מהן נלבשה המון פעמים, במשך שנים ארוכות. יש שם חולצות שקניתי באנגליה, בחודשי הקיץ כששהיתי באוקספורד, זה כבר רחוק. יש שם חולצות שקניתי במכירות בעבודה, תמיד מסע נחמד של גילוי. כל אחת מהן נבחרה בקפידה. זאת פרידה משנות השלושים שלי שהולכות ומתרחקות להן (עוד מעט שנות הארבעים יהיו נוסטלגיה, לא יאומן).
תודה חולצותיי המתוקות, הגיע זמן להיפרד, תהייה מי שתהנה מהן כשמחה של חדש.